(פורסם במקור ב-22.3.2022)

אני במצוקה (לא ציני), תעזרו לי להבין איך זה הגיוני.

פוטין פולש לאוקראינה, מחרב את המדינה וטובח באזרחים. משתמש בשואה כהצדקה: דה-נאציפיקציה.

ישראל: נסיון לניטרליות, שתיקה וגינויים חלשים. הצדקה ריאל-פוליטיקית: לא יכולים להרשות לעצמנו לגנות, פוטין חזק והוא בסוריה וכו’. (בינתיים יד-ושם עוד מנסה לקבל מיליארדים מאוברמוביץ עד שסנקציות עולמיות מסכלות את זה.)

זלנסקי לישראל: השוואה של פוטין לנאצים. הוא רוצה להשמיד אותנו, אתם חייבים לעזור לנו.

ישראל לזלנסקי: זעם, עיוות ההסיטוריה, השוואה מקוממת לשואה. אתה משתמש בשואה ככלי ריאל-פוליטי.

עוד חודשיים, תוקפנות איראנית כלפי ישראל.

ישראל למערב: השוואות של איראן לנאצים. הם רוצים להשמיד אותנו, אתם חייבים לעזור לנו.

המערב לישראל: גינויים חלשים. הצדקה ריאל פוליטית.

ישראל למערב: מנוונים מוסרית, תתביישו.

אם ישראל משתמשת בקלף הריאל פוליטי להצדיק את פעולותיה, למה אנחנו עדיין מופתעים שכך יעשה גם המערב? לנו מותר להתגונן שאנחנו לא צריכים להיות יותר צדיקים מהם, אבל אנחנו מצפים מהם שיהיו יותר צדיקים מאיתנו? אני לא מבין...